<h1>ספר המצות לרמב"ם — לאוין רצ"א</h1>
<h2>דף כא:</h2>
והמצוה הרצ"א היא שהזהיר העד מלדבר בדין שהעיד עליו ואע"פ שהיה חכם ויודע. לפי שהוא לא יהיה עד ודיין וטוען. אבל יעיד במה שראה וישתוק והדיינין יעשו בעדותו לפי מה שייראה להם. ובאה האזהרה שלא לדבר בדבר נוסף על העדות וזה בדיני נפשות לבד והוא אמרו ית' (מסעי ל"ה) ועד אחד לא יענה בנפש למות. וכפל האזהרה בזה הענין ואמר (שופטי' י"ז) לא יומת על פי עד אחד. כלומר לא יומת בטענת העד. ובגמר סנהדרין (ל"ג סע"ב) אמרו ועד לא יענה בנפש בין לזכות בין לחובה. ובארו (שם ל"ד.) שטעם זה משום דמחזי כנוגע בעדותו. ובדיני נפשות לבד הוא שאסור עליו ללמד לא זכות ולא חובה.
